יום שבת, 12 בנובמבר 2011

טיפול קבוצתי לניהול כעסים (Anger Management) עם לוחמים נפגעי פוסט-טראומה

שלום לכולם,
באתר "פסיכולוגיה עברית" התפרסם הבוקר המאמר
טיפול קבוצתי לניהול כעסים (Anger Management) עם לוחמים נפגעי פוסט-טראומה
שנכתב על ידי אבי לוי, ד"ר יעל כספי ויורם צ. צדיק.

הקישור למאמר :

אתם מוזמנים לקרוא.
יורם

יום שבת, 22 באוקטובר 2011

יום חמישי, 13 באוקטובר 2011

שיקום לאחר פציעה במלחמת יום כיפור

שיקום לאחר פציעה במלחמת יום כיפור
יורם עשת כתב ספר מדהים על השיקום שעבר לאחר פציעה במלחמת יום כיפור.
הספר נקרא "אדם הולך הביתה" (הוצאת "כתר" 2010).
שליש מהספר מתאר את אירועי המלחמה שעבר, ושני שלישים מתארים את תהליך השיקום. ממצב של פציעה קשה, על סף המוות, הגיע לאחר שנים של עבודה קשה להיות דוקטור לגיאולוגיה ופרופסור לטכניקות למידה באוניברסיטה הפתוחה.
ב 18 לאוקטובר 1973, כשהיה באזור הכפרי ליד תעלת המים המתוקים שבמצרים, לאחר חציית התעלה למצרים במסגרת אוגדת שרון, פגע בו פגז ופצע אותו קשה. הוא היה בן 23, נשוי ואב לתינוק.
יורם עשת נפצע קשה בראשו מפגיעת הפגז ורבים חשבו אותו למת. רופא שטיפל בו לא ויתר, חבש את ראשו ואת שאר פציעותיו ושלח אותו לבית חולים בארץ. עוד באותו יום נותח במחלקה נוירוכירורגית וחייו ניצלו.
בהמשך עבר למחלקת שיקום, שבה היה צריך ללמוד מחדש ללכת, להתלבש, לכפתר כפתורים, וגם ללמוד מחדש קרוא וכתוב. הוא מתאר את התהליך שהיה עליו לעבור, את התחושות והמחשבות שליוו אותו,  בצורה  מרתקת ורגישה.
על הנכונות שלו להישיר מבט מול מצבו הקשה ולהתמודד, ניתן ללמוד גם מהתיאור של הסצנה שבה זמרת צעירה, חוה (אלברשטיין) באה לשיר לו, כדי לשמח את רוחו, והוא מתעקש לבקש שהיא תשיר את השיר "שחמט", שעוסק במלחמה ובחיילים הפוגעים ונפגעים (עמ' 152-3).
עם קשיים ניכרים בקריאה ובכתיבה (עקב פגיעה מוחית ועקב פציעתה של היד הדומיננטית, שבה היה רגיל לכתוב). הוא החל את לימודי הארכיאולוגיה באוניברסיטה, ולאחר כמה שנים הגיע ללמוד גיאולוגיה, בדיוק כפי שתכנן וחלם לפני הפציעה.
הוא היה צריך להתמודד גם עם זיכרונות פוסט-טראומטיים שחזרו שוב ושוב, ושהפריעו לתפקד: היה נזכר בדמות של "החייל השרוף" (ישראלי) ובדמות "החייל החצוי" (מצרי)  ובדמויות נוספות.
החוויות שעבר הקשו עליו, בין היתר, להגיב בחום ובחיוך במפגש עם בנו התינוק (עמ' 144-6).  
פה ושם הוא מזכיר עזרה נפשית שקיבל. פסיכולוגית שבאה לשבת ליד מיטתו ולשמוע אותו במחלקה הנוירו-כירורגית ונתנה לו יחס אנושי, חם ומחבק (עמ' 115). היו גם חוויות פחות נעימות, עם פסיכיאטרית מאבחנת ופסיכולוג שהעביר טסטים פסיכו דיאגנוסטיים במחלקת השיקום (עמ' 189-194) וטיפול שנמשך שנה בשירותי היעוץ לסטודנט באוניברסיטה, שהיה מאופיין בשעות של שתיקה (עמ' 116).
עשת מתייחס בכמה מקומות בספר לתהליך השיקום, וחשוב להקשיב לדבריו.
"חודשיים שלמים ביליתי במחלקת שיקום עצבים ... חודשיים שבהם עשו כל מאמץ ללמד אותי להיות כמו כולם: לאכול, ללכת, לכפתר כפתורים, להרכיב פאזל ולפסל מאפרת עץ במפסלת, אך מרוב מאמץ לנרמל אותי שכחו לטפל בנפש המבוהלת ובשכלי המפורר" (עמ' 176).
וממשיך וכותב עשת (בעיקר על השיקום של פגיעת ראש, אולי על תהליך השיקום בכלל):
"אני יודע בבטחה שהשיקום באמת איננו מסתיים לעולם, שאין דבר כזה נכה משוקם, ושהחיים הם מסע אחד ארוך למציאת נתיבים חדשים במקום הנתיב שנכתש ברסיסי הפגז" (עמ' 176)
הוא מונה 3 המלצות שנתן לו הפרופסור כשעזב את מחלקת השיקום (עמ' 250):
1.      "אפילו אם תיכשל, תמיד תנסה שוב ושוב
2.      לעולם אל תנוח – המנוחה יועדה לבריאים
3.      אף פעם אל תחשוב למרחקים גדולים מדי, כי אז תתיאש
ועוד לקח חשוב:
4.      לא נורא לחרוד קצת. החרדה היא מנוע הרקטה שידחוף אותך לגבהים".
הספר מתמקד, במלחמה , בפציעה, ובשלבים הראשונים של הטיפול הרפואי והשיקומי, והוא אופטימי בכך שהוא מצביע על היכולת של אדם להתקדם , בעזרת מאמצים רבים, התמדה ונחישות.
גם אם המאבק אינו נגמר, ויש צורך להמשיך ולהתמודד כל החיים, יש בו ניצחון של רוח האדם המתמודד, שאינו מוותר, ותודה ליורם עשת ששיתף אותנו בתהליך שעבר.




יום חמישי, 28 ביולי 2011

מי מתאים (או לא מתאים) לטיפול בחשיפה

מי מתאים (או לא מתאים) לטיפול בחשיפה

הימנעויות הן אלמנט מרכזי
בהפרעות פאניקה
(הימנעות מהתמודדות עם חרדה),
במצבים פוסט-טראומטיים
(הימנעות מהתמודדות עם זכרונות קשים)
ובהפרעות אובססיביות-קומפולסיביות
(הימנעות מהתמודדות עם אי ודאות)
יש גם מקום חשוב להימנעויות בהפרעות דיכאוניות.
  +++++++++++++++++++++++++++++++++++
הטיפול בחשיפה הוא חלק חשוב
בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי להפרעות
המאופיינות בהימנעויות
+++++++++++++++++++++++++++++++++++++
חשיפה אינה מתאימה לכל מטופל.
אם המטופל אינו מתאים לטיפול זה,
או שעדיין אינו מוכן לו,
קיים סיכוי רב שלא ישתף פעולה
עם משימות חשיפה שיוצעו לו.
+++++++++++++++++++++++++++++++++++++
אתם מוזמנים לקרוא מאמר חדש שכתבתי בנושא
"מי מתאים (או לא מתאים) לטיפול בחשיפה -
תנאים להתמודדות ישירה עם חרדה, אי ודאות וזיכרונות קשים"

הקישור:


יום שישי, 22 ביולי 2011

ניפגעי תאונות דרכים

שלום לכולם,
כתבתי מאמר על "ניפגעי תאונות דרכים"
שהתפרסם באתר המאמרים Articles
בתאריך  12.4.2010
וכבר היו לו עד היום  1103 צפיות

אתם מוזמנים להיכנס ולקרוא.
הקישור למאמר:
http://www.articles.co.il/article/66157

יורם

יום ראשון, 17 ביולי 2011

3 עובדות מדהימות על פוסט טראומה:

3  עובדות מדהימות על פוסט טראומה:
·         ללא טיפול בפוסט-טראומה, האדם עלול לסבול במשך שנים, ללא הטבה.
·        טיפול פסיכיאטרי סטנדרטי וטיפול שיחתי סטנדרטי
לא תמיד מביאים לשיפור במצב הפוסט-טראומטי
·        בעזרת טיפול יחסית קצר ניתן להביא להקלה משמעותית,
ואפילו להחלמה,
גם במצב פוסט-טראומטי ממושך וחמור !

ספור אמיתי :
חייל הותקף על ידי מאות ערבים כשנכנס עם ג'יפ למחנה פליטים,
בזמן האינתיפאדה הראשונה (1991).
זרקו עליו אבנים, חטפו את נשקו וכמעט שהרגו אותו.
זמן קצר אחרי הטראומה החל לסבול מסימפטומים חזקים של פוסט טראומה.
למרות הסימפטומים החריפים הוא לא פנה לטיפול במשך 13 שנה.
כשפנה לטיפול (כשאשתו ילדה את בנם השלישי) ,
הוא קיבל טיפול תרופתי פסיכיאטרי,
אך לא היתה הטבה במחשבות החודרניות, בפלשבקים, בקשיי השינה
ובהימנעויות ממקומות הומים ומסיטואציות חברתיות.
אז הוצע לו טיפול ב"חשיפה ממושכת", של 12 פגישות
הטיפול הביא להקלה רבה בסימפטומים של הפוסט טראומה ובסימפטומים הדיכאוניים.

כמה מספרים משאלוני דיווח עצמי (אפשר לדלג):
בשאלון סימפטומים של פוסט טראומה ירד מציון 28 (לפני הטיפול ב"חשיפה ממושכת")  ל 18 (אחרי), ול 16 (בזמן מעקב אחרי 8 חודשים).
בסימפטומים של הדיכאון ירד מ 31 (לפני הטיפול ב"חשיפה ממושכת")  ל 4 (אחרי).
שיפור מדהים.

"חשיפה ממושכת" נחשבת כ"ספינת הדגל" של הטיפול במצבי פוסט-טראומה
יורם צדיק
מטפל מומחה ומדריך ב"חשיפה ממושכת"
צלצלו אלי
050-2064065.

יום שישי, 8 ביולי 2011

"חשיפה ממושכת" – סיפור מדהים על חשיבות הטיפול

"חשיפה ממושכת" – סיפור מדהים על חשיבות הטיפול
קשה להאמין אבל זה סיפור אמיתי (שדווח במאמר מקצועי ב 2007 בכתב עת אחראי בחו"ל):

אדם נפצע קשה באחת ממלחמות ישראל ולאחר פציעתו כמעט שנדרס על ידי טנקים.
הוא היה מאושפז שנתיים עד שהשתקם מבחינה פיזית.
מצבו הגופני השתפר בהדרגה, אבל הסימפטומים של פוסט-טראומה לא חלפו ונשארו גבוהים. הוא סבל מאוד. הוא גם התרחק מאנשים ולא היה מסוגל להחזיק במקום עבודה.

למרות הסימפטומים הפוסט-טראומטיים החמורים וקשיי התפקוד הקשים, הוא לא פנה לעזרה פסיכולוגית, במשך 17 שנים.

בסופו של דבר החליט (אחרי 17 שנים של סבל נפשי) לפנות לטיפול נפשי, ואובחן כסובל מהפרעה פוסט-טראומטית ברמה חמורה ומדיכאון מג'ורי.
הוא קיבל טיפול פסיכיאטרי תרופתי ופסיכותרפיה.
היתה אמנם הקלה בסימפטומים של הדיכאון, אך לא היתה הטבה בסימפטומים של ההפרעה הפוסט-טראומטית, שהתאפיינה במחשבות חוזרות על האירוע הטראומטי, בפלשבקים, סיוטים, הפרעות שינה קשות והימנעות משהייה במקומות הומי אדם.

אחרי 3 שנים במצב זה הוצע לו לעבור טיפול ב"חשיפה ממושכת", לטיפול בפוסט-טראומה החמורה ממנה המשיך לסבול.  
לאחר 10 פגישות של "חשיפה ממושכת" הסימפטומים של פוסט-טראומה ירדו מאוד.
בפגישת מעקב אחרי 6 חודשים הוא מסר שהפסיק להסתגר בחדרו, נעשה פעיל יותר, החל ללמוד, נסע לחו"ל ושם פגש את בתו אותה לא ראה במשך 7 שנים.

במונחים מספריים, בשאלון שמודד פוסט-טראומה הוא קיבל לפני שהתחיל בטיפול ב"חשיפה ממושכת" ציון 37 (המשקף פוסט-טראומה ברמה חמורה, מצב חמור שממנו סבל במשך  20 שנה) וירד לציון 13 (שמשקף מצב קל מאוד בתחום הפוסט-טראומה) בסיום הטיפול, ובזמן המעקב (לאחר 6 חודשים) נשאר מצבו יציב (קיבל שוב ציון 13)
בשאלון שמודד דיכאון קיבל לפני שהתחיל בטיפול ב"חשיפה ממושכת" ציון של 17 (שמשקף דיכאון ברמה בינונית)  וירד לציון 9  (שמשקף דיכאון קל) בסיום הטיפול ב"חשיפה ממושכת".

אז מה כל כך מדהים בסיפור הזה?
ראשית, שללא טיפול בפוסט-טראומה, האדם לעתים סובל במשך שנים, ללא הטבה.
שנית, שלעתים טיפול פסיכיאטרי סטנדרטי וטיפול שיחתי סטנדרטי אינם מביאים לשיפור במצב הפוסט-טראומטי.
ושלישית, שניתן בעזרת טיפול יחסית קצר להביא להקלה משמעותית, ואפילו להחלמה, גם במצב פוסט-טראומטי ממושך וחמור.

אז הסיפור מדגים את הכוח של הטיפול של "חשיפה ממושכת" במצב פוסט-טראומה וכמה חשוב לעבור אותו.
"חשיפה ממושכת" נחשבת כ"ספינת הדגל" של הטיפול במצבי פוסט-טראומה.

צלצלו אלי
050-2064065