יום רביעי, 23 בנובמבר 2011

מחקר: טיפול קוגניטיבי התנהגותי היה יעיל יותר מטיפול תרופתי בפוסט טראומה

פוסט טראומה: "לא כל אחד זקוק לטיפול כדי להחלים"


יום שבת, 12 בנובמבר 2011

טיפול קבוצתי לניהול כעסים (Anger Management) עם לוחמים נפגעי פוסט-טראומה

שלום לכולם,
באתר "פסיכולוגיה עברית" התפרסם הבוקר המאמר
טיפול קבוצתי לניהול כעסים (Anger Management) עם לוחמים נפגעי פוסט-טראומה
שנכתב על ידי אבי לוי, ד"ר יעל כספי ויורם צ. צדיק.

הקישור למאמר :

אתם מוזמנים לקרוא.
יורם

יום שבת, 22 באוקטובר 2011

יום חמישי, 13 באוקטובר 2011

שיקום לאחר פציעה במלחמת יום כיפור

שיקום לאחר פציעה במלחמת יום כיפור
יורם עשת כתב ספר מדהים על השיקום שעבר לאחר פציעה במלחמת יום כיפור.
הספר נקרא "אדם הולך הביתה" (הוצאת "כתר" 2010).
שליש מהספר מתאר את אירועי המלחמה שעבר, ושני שלישים מתארים את תהליך השיקום. ממצב של פציעה קשה, על סף המוות, הגיע לאחר שנים של עבודה קשה להיות דוקטור לגיאולוגיה ופרופסור לטכניקות למידה באוניברסיטה הפתוחה.
ב 18 לאוקטובר 1973, כשהיה באזור הכפרי ליד תעלת המים המתוקים שבמצרים, לאחר חציית התעלה למצרים במסגרת אוגדת שרון, פגע בו פגז ופצע אותו קשה. הוא היה בן 23, נשוי ואב לתינוק.
יורם עשת נפצע קשה בראשו מפגיעת הפגז ורבים חשבו אותו למת. רופא שטיפל בו לא ויתר, חבש את ראשו ואת שאר פציעותיו ושלח אותו לבית חולים בארץ. עוד באותו יום נותח במחלקה נוירוכירורגית וחייו ניצלו.
בהמשך עבר למחלקת שיקום, שבה היה צריך ללמוד מחדש ללכת, להתלבש, לכפתר כפתורים, וגם ללמוד מחדש קרוא וכתוב. הוא מתאר את התהליך שהיה עליו לעבור, את התחושות והמחשבות שליוו אותו,  בצורה  מרתקת ורגישה.
על הנכונות שלו להישיר מבט מול מצבו הקשה ולהתמודד, ניתן ללמוד גם מהתיאור של הסצנה שבה זמרת צעירה, חוה (אלברשטיין) באה לשיר לו, כדי לשמח את רוחו, והוא מתעקש לבקש שהיא תשיר את השיר "שחמט", שעוסק במלחמה ובחיילים הפוגעים ונפגעים (עמ' 152-3).
עם קשיים ניכרים בקריאה ובכתיבה (עקב פגיעה מוחית ועקב פציעתה של היד הדומיננטית, שבה היה רגיל לכתוב). הוא החל את לימודי הארכיאולוגיה באוניברסיטה, ולאחר כמה שנים הגיע ללמוד גיאולוגיה, בדיוק כפי שתכנן וחלם לפני הפציעה.
הוא היה צריך להתמודד גם עם זיכרונות פוסט-טראומטיים שחזרו שוב ושוב, ושהפריעו לתפקד: היה נזכר בדמות של "החייל השרוף" (ישראלי) ובדמות "החייל החצוי" (מצרי)  ובדמויות נוספות.
החוויות שעבר הקשו עליו, בין היתר, להגיב בחום ובחיוך במפגש עם בנו התינוק (עמ' 144-6).  
פה ושם הוא מזכיר עזרה נפשית שקיבל. פסיכולוגית שבאה לשבת ליד מיטתו ולשמוע אותו במחלקה הנוירו-כירורגית ונתנה לו יחס אנושי, חם ומחבק (עמ' 115). היו גם חוויות פחות נעימות, עם פסיכיאטרית מאבחנת ופסיכולוג שהעביר טסטים פסיכו דיאגנוסטיים במחלקת השיקום (עמ' 189-194) וטיפול שנמשך שנה בשירותי היעוץ לסטודנט באוניברסיטה, שהיה מאופיין בשעות של שתיקה (עמ' 116).
עשת מתייחס בכמה מקומות בספר לתהליך השיקום, וחשוב להקשיב לדבריו.
"חודשיים שלמים ביליתי במחלקת שיקום עצבים ... חודשיים שבהם עשו כל מאמץ ללמד אותי להיות כמו כולם: לאכול, ללכת, לכפתר כפתורים, להרכיב פאזל ולפסל מאפרת עץ במפסלת, אך מרוב מאמץ לנרמל אותי שכחו לטפל בנפש המבוהלת ובשכלי המפורר" (עמ' 176).
וממשיך וכותב עשת (בעיקר על השיקום של פגיעת ראש, אולי על תהליך השיקום בכלל):
"אני יודע בבטחה שהשיקום באמת איננו מסתיים לעולם, שאין דבר כזה נכה משוקם, ושהחיים הם מסע אחד ארוך למציאת נתיבים חדשים במקום הנתיב שנכתש ברסיסי הפגז" (עמ' 176)
הוא מונה 3 המלצות שנתן לו הפרופסור כשעזב את מחלקת השיקום (עמ' 250):
1.      "אפילו אם תיכשל, תמיד תנסה שוב ושוב
2.      לעולם אל תנוח – המנוחה יועדה לבריאים
3.      אף פעם אל תחשוב למרחקים גדולים מדי, כי אז תתיאש
ועוד לקח חשוב:
4.      לא נורא לחרוד קצת. החרדה היא מנוע הרקטה שידחוף אותך לגבהים".
הספר מתמקד, במלחמה , בפציעה, ובשלבים הראשונים של הטיפול הרפואי והשיקומי, והוא אופטימי בכך שהוא מצביע על היכולת של אדם להתקדם , בעזרת מאמצים רבים, התמדה ונחישות.
גם אם המאבק אינו נגמר, ויש צורך להמשיך ולהתמודד כל החיים, יש בו ניצחון של רוח האדם המתמודד, שאינו מוותר, ותודה ליורם עשת ששיתף אותנו בתהליך שעבר.




יום חמישי, 28 ביולי 2011

מי מתאים (או לא מתאים) לטיפול בחשיפה

מי מתאים (או לא מתאים) לטיפול בחשיפה

הימנעויות הן אלמנט מרכזי
בהפרעות פאניקה
(הימנעות מהתמודדות עם חרדה),
במצבים פוסט-טראומטיים
(הימנעות מהתמודדות עם זכרונות קשים)
ובהפרעות אובססיביות-קומפולסיביות
(הימנעות מהתמודדות עם אי ודאות)
יש גם מקום חשוב להימנעויות בהפרעות דיכאוניות.
  +++++++++++++++++++++++++++++++++++
הטיפול בחשיפה הוא חלק חשוב
בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי להפרעות
המאופיינות בהימנעויות
+++++++++++++++++++++++++++++++++++++
חשיפה אינה מתאימה לכל מטופל.
אם המטופל אינו מתאים לטיפול זה,
או שעדיין אינו מוכן לו,
קיים סיכוי רב שלא ישתף פעולה
עם משימות חשיפה שיוצעו לו.
+++++++++++++++++++++++++++++++++++++
אתם מוזמנים לקרוא מאמר חדש שכתבתי בנושא
"מי מתאים (או לא מתאים) לטיפול בחשיפה -
תנאים להתמודדות ישירה עם חרדה, אי ודאות וזיכרונות קשים"

הקישור:


יום שישי, 22 ביולי 2011

ניפגעי תאונות דרכים

שלום לכולם,
כתבתי מאמר על "ניפגעי תאונות דרכים"
שהתפרסם באתר המאמרים Articles
בתאריך  12.4.2010
וכבר היו לו עד היום  1103 צפיות

אתם מוזמנים להיכנס ולקרוא.
הקישור למאמר:
http://www.articles.co.il/article/66157

יורם

יום ראשון, 17 ביולי 2011

3 עובדות מדהימות על פוסט טראומה:

3  עובדות מדהימות על פוסט טראומה:
·         ללא טיפול בפוסט-טראומה, האדם עלול לסבול במשך שנים, ללא הטבה.
·        טיפול פסיכיאטרי סטנדרטי וטיפול שיחתי סטנדרטי
לא תמיד מביאים לשיפור במצב הפוסט-טראומטי
·        בעזרת טיפול יחסית קצר ניתן להביא להקלה משמעותית,
ואפילו להחלמה,
גם במצב פוסט-טראומטי ממושך וחמור !

ספור אמיתי :
חייל הותקף על ידי מאות ערבים כשנכנס עם ג'יפ למחנה פליטים,
בזמן האינתיפאדה הראשונה (1991).
זרקו עליו אבנים, חטפו את נשקו וכמעט שהרגו אותו.
זמן קצר אחרי הטראומה החל לסבול מסימפטומים חזקים של פוסט טראומה.
למרות הסימפטומים החריפים הוא לא פנה לטיפול במשך 13 שנה.
כשפנה לטיפול (כשאשתו ילדה את בנם השלישי) ,
הוא קיבל טיפול תרופתי פסיכיאטרי,
אך לא היתה הטבה במחשבות החודרניות, בפלשבקים, בקשיי השינה
ובהימנעויות ממקומות הומים ומסיטואציות חברתיות.
אז הוצע לו טיפול ב"חשיפה ממושכת", של 12 פגישות
הטיפול הביא להקלה רבה בסימפטומים של הפוסט טראומה ובסימפטומים הדיכאוניים.

כמה מספרים משאלוני דיווח עצמי (אפשר לדלג):
בשאלון סימפטומים של פוסט טראומה ירד מציון 28 (לפני הטיפול ב"חשיפה ממושכת")  ל 18 (אחרי), ול 16 (בזמן מעקב אחרי 8 חודשים).
בסימפטומים של הדיכאון ירד מ 31 (לפני הטיפול ב"חשיפה ממושכת")  ל 4 (אחרי).
שיפור מדהים.

"חשיפה ממושכת" נחשבת כ"ספינת הדגל" של הטיפול במצבי פוסט-טראומה
יורם צדיק
מטפל מומחה ומדריך ב"חשיפה ממושכת"
צלצלו אלי
050-2064065.

יום שישי, 8 ביולי 2011

"חשיפה ממושכת" – סיפור מדהים על חשיבות הטיפול

"חשיפה ממושכת" – סיפור מדהים על חשיבות הטיפול
קשה להאמין אבל זה סיפור אמיתי (שדווח במאמר מקצועי ב 2007 בכתב עת אחראי בחו"ל):

אדם נפצע קשה באחת ממלחמות ישראל ולאחר פציעתו כמעט שנדרס על ידי טנקים.
הוא היה מאושפז שנתיים עד שהשתקם מבחינה פיזית.
מצבו הגופני השתפר בהדרגה, אבל הסימפטומים של פוסט-טראומה לא חלפו ונשארו גבוהים. הוא סבל מאוד. הוא גם התרחק מאנשים ולא היה מסוגל להחזיק במקום עבודה.

למרות הסימפטומים הפוסט-טראומטיים החמורים וקשיי התפקוד הקשים, הוא לא פנה לעזרה פסיכולוגית, במשך 17 שנים.

בסופו של דבר החליט (אחרי 17 שנים של סבל נפשי) לפנות לטיפול נפשי, ואובחן כסובל מהפרעה פוסט-טראומטית ברמה חמורה ומדיכאון מג'ורי.
הוא קיבל טיפול פסיכיאטרי תרופתי ופסיכותרפיה.
היתה אמנם הקלה בסימפטומים של הדיכאון, אך לא היתה הטבה בסימפטומים של ההפרעה הפוסט-טראומטית, שהתאפיינה במחשבות חוזרות על האירוע הטראומטי, בפלשבקים, סיוטים, הפרעות שינה קשות והימנעות משהייה במקומות הומי אדם.

אחרי 3 שנים במצב זה הוצע לו לעבור טיפול ב"חשיפה ממושכת", לטיפול בפוסט-טראומה החמורה ממנה המשיך לסבול.  
לאחר 10 פגישות של "חשיפה ממושכת" הסימפטומים של פוסט-טראומה ירדו מאוד.
בפגישת מעקב אחרי 6 חודשים הוא מסר שהפסיק להסתגר בחדרו, נעשה פעיל יותר, החל ללמוד, נסע לחו"ל ושם פגש את בתו אותה לא ראה במשך 7 שנים.

במונחים מספריים, בשאלון שמודד פוסט-טראומה הוא קיבל לפני שהתחיל בטיפול ב"חשיפה ממושכת" ציון 37 (המשקף פוסט-טראומה ברמה חמורה, מצב חמור שממנו סבל במשך  20 שנה) וירד לציון 13 (שמשקף מצב קל מאוד בתחום הפוסט-טראומה) בסיום הטיפול, ובזמן המעקב (לאחר 6 חודשים) נשאר מצבו יציב (קיבל שוב ציון 13)
בשאלון שמודד דיכאון קיבל לפני שהתחיל בטיפול ב"חשיפה ממושכת" ציון של 17 (שמשקף דיכאון ברמה בינונית)  וירד לציון 9  (שמשקף דיכאון קל) בסיום הטיפול ב"חשיפה ממושכת".

אז מה כל כך מדהים בסיפור הזה?
ראשית, שללא טיפול בפוסט-טראומה, האדם לעתים סובל במשך שנים, ללא הטבה.
שנית, שלעתים טיפול פסיכיאטרי סטנדרטי וטיפול שיחתי סטנדרטי אינם מביאים לשיפור במצב הפוסט-טראומטי.
ושלישית, שניתן בעזרת טיפול יחסית קצר להביא להקלה משמעותית, ואפילו להחלמה, גם במצב פוסט-טראומטי ממושך וחמור.

אז הסיפור מדגים את הכוח של הטיפול של "חשיפה ממושכת" במצב פוסט-טראומה וכמה חשוב לעבור אותו.
"חשיפה ממושכת" נחשבת כ"ספינת הדגל" של הטיפול במצבי פוסט-טראומה.

צלצלו אלי
050-2064065

יום שלישי, 21 ביוני 2011

חוסן ועמידוּת ( Resilience )



חוסן ועמידוּת פירושם
הסתגלות חיובית מול לחץ או טראומה.
היכולת לשמור על תיפקוד טוב
אחרי חשיפה ללחץ.


יכולות אלה הן יותר שכיחות ממה שחשבו אנשי המקצוע.
יכולת ההתאוששות קשורה לגורמים

גנטיים, ביולוגיים פסיכולוגיים וסביבתיים.

___________________________________

החוסן (או העמידוּת) מתבטאים ב

· יכולת להסתגל לשינוי (גמישות)
 · האדם חושב "אני יכול להתמודד עם מה שבא"

· מנסה לראות את הצד ההומוריסטי בדברים
· חושב "התמודדות עם לחץ יכולה לחזק אותי"

· נוטה להתאושש אחרי מחלה או קושי
· יכול להשיג מטרות למרות קשיים

· יכול להישאר ממוקד גם תחת לחץ
· איננו מרים ידיים בקלות בשל כישלון

· רואה את עצמו כאדם חזק
· יכול להתמודד עם רגשות לא נעימים


ותכונות נוספות:

· אוהב אתגרים
· יודע מתי לפנות לעזרה

________________________________

אפשר לנסות להקנות מהילדות כישורי חיים

· גמישות

· הומור

· אופטימיות

· ובטחון עצמי
_______________________________________

חשוב להבין שלפנות לקבלת עזרה
זה כוח

לא חולשה.
________________________________________

יורם צדיק
פסיכולוג קליני בכיר

צלצלו אלי
050-2064065


יום ראשון, 19 ביוני 2011

טראומה נפשית


טראומה היא פגיעה על-ידי גורם חיצוני , הגורמת לפגיעה או ל"פצע" , פגיעה של אירוע חזק על פי סולם אובייקטיבי וסובייקטיבי. אלמנט מרכזי שהאדם חווה, היה עד, או התעמת עם מצב שבו  היתה סכנה לחייו או לשלמות גופו, והגיב בפחד חריף, אימה או חוסר אונים. ללא טיפול הפרעה פוסט טראומטית  גורמת לסבל רב, מצוקה וקשיי תפקוד רבים.





טראומה ביוונית פירושה פצע או חבלה.

טראומה פירושה פגיעה על-ידי גורם חיצוני (מירי, מפגיעה בתאונת דרכים, מנפילה), ולא ממחלה, המתפתחת בתוך הגוף.

אירוע הגורם לפגיעה או ל"פצע" הוא אירוע טראומטי.

מדובר בפגיעה של אירוע חזק.

האם מדובר בארוע חזק וחריף על פי סולם אובייקטיבי, או שמדובר בארוע חזק סובייקטיבי, שהוא חזק ופוגע לאדם מסוים ואילו אדם אחר יגיב אליו כאל ארוע לא פוגע?

ב DSM (ספר האבחנות של האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה) אירוע טראומטי מוגדר כ-

1.מצב שבו האדם חווה, היה עד, או התעמת עם מצב שבו -

§היתה סכנה לחייו או לשלמות גופו, או חווה איום במוות או בפגיעה פיזית;

§או שהוא חווה מוות, פגיעה פיזית או איום בהם בקשר לאחרים;

§או שקיבל ידיעה על מוות אלים או לא צפוי, או איום במוות או בפציעה של חבר משפחה או אדם קרוב.

2. הגיב למצב בתגובת פחד חריף, אימה או חוסר אונים.

יש בקריטריון הזה חלקים אוביקטיביים (האדם היה בסכנה לחייו או לשלמות גופו), אבל גם חלקים סובייקטיביים (התגובה של האדם, כשהאדם חש איום על חייו או על שלמות גופו, גם אם אחרים לא היו מגיבים כך, וגם אם למעשה לא היתה סכנה אמיתית).

יש לציין שרבים אינם מפתחים הפרעה פוסט-טראומטית, למרות שעברו אירוע המתאים להגדרה המפורטת למעלה.

ניתן לומר שקיימת הפרעה פוסט-טראומטית רק אם יש סימפטומים חודש לאחר האירוע הטראומטי.

החוויה הטראומטית פוגעת פגיעה רב-מימדית: בתהליכים ביולוגיים, בתהליכי התניה ולמידה , בתחום הפסיכולוגי ובתחום החברתי.

יש הבחנה בין טראומה בבגרות (לאחר שהאישיות מעוצבת) לבין טראומה המתרחשת בילדות.

יש הבחנה בין טראומה מאירוע מוגדר (במקרים רבים חד-פעמי), לבין טראומה מצטברת (לדוגמא, בפגיעה מינית, באלימות במשפחה, בדרך כלל בילדות).

טראומה הנובעת מאירוע מוגדר מכונה "טראומה פשוטה" ואילו טראומה מצטברת מכונה "טראומה מורכבת".

טראומה בבגרות בדרך כלל קשורה לארוע חד-פעמי, יחד עם זה תתכן גם סדרת אירועים טראומטיים (כגון: בשירות צבאי של חיילים קרביים, במצב מלחמתי מתמשך, בחיים באיזור מוכה התקפות טילים, ובשירות משטרתי שעוסק בפשעים אלימים).

טראומה בילדות בהרבה מקרים היא טראומה מצטברת , והיא במקרים רבים אינה מתבטאת בסימפטומים המאפיינים את המצב הפוסט-טראומטי בבגרות, אלא בהפרעות בהתנהגות ובמאפייני האישיות, הנובעים מהשפעת האירועים הטראומטיים על התפתחות האישיות.

יורם צדיק
פסיכולוג קליני בכיר

צלצלו אלי
050-2064065




הטיפול ב"חשיפה ממושכת" - Prolonged Exposure

הטיפול בחשיפה ממושכת הוא שיטת טיפול קוגניטיבי התנהגותי, ממוקדת וקצרה, לטיפול באנשים שחוו טראומה (אירוע מסכן חיים) ופיתחו הפרעה פוסט-טראומטית.

הפרעה פוסט-טראומטית היא הפרעה קשה, הפוגעת באיכות החיים ובתיפקוד של האדם, ויש לה נטיה להפוך לכרונית.

ללא טיפול יש הממשיכים לסבול מההפרעה זו שנים רבות, ואף עשרות שנים.

הטיפול ב"חשיפה ממושכת" עוסק בהתמודדות ישירה עם החוויה הטראומטית ועם ההימנעויות שבאו בעקבותיה.

הטיפול כולל 5 אלמנטים:

1. מתן מידע והסברים( psycho-education) אודות הרציונל לטיפול ועל תגובות שכיחות לטראומה.

2. לימוד הרפיה (בד"כ תרגילי נשימה)

3. חשיפה בדמיון (imaginal exposure) – האדם מתבקש לשחזר מחדש את הזיכרונות של סיפור האירוע הטראומטי.

החזרה שוב ושוב כעל סיפור האירוע הטראומטי מביאה להתרגלות, להבנה שההיזכרות בטראומה אמנם מעוררת חרדה, אך לכשעצמה אינה מסוכנת.

החזרה גם מביאה לאירגון סיפור הטראומה.

4. חשיפה במציאות (in vivo exposure) – האדם מתבקש להתמודד עם מצבים מעוררי חרדה, מהם הוא נוהג להימנע.

ההתמודדות עם ההימנעויות מלמדת שהחרדה יורדת אם נשארים במצב מספיק זמן.

ההתמודדות עם ההימנעויות מחזקת תחושת מסוגלות ויכולת.

5. עיבוד קוגניטיבי - עיבוד התכנים והמחשבות, ותיקון של חשיבה לא מסתגלת שנוצרה בעקבות הטראומה.

הטיפול בן 8-15 פגישות בנות שעה וחצי, בדרך כלל בתדירות של אחת לשבוע.

הטיפול דורש מצב יחסית יציב ברמת הסימפטומים ובטיפול התרופתי.

הטיפול דורש נכונות של האדם להתמודד באופן ישיר עם שיחזור החוויה הטראומטית (בחשיפה בדמיון) ונכונות לבצע משימות והתמודדות עם סימפטומים של חרדה (בחשיפה במציאות).

הטיפול הוגדר כ"ספינת הדגל" מבין הטיפולים המובילים בעולם בטיפול בהפרעות פוסט-טראומטיות ונמצא כיעיל מאוד בעשרות מחקרים מבוקרים ובנסיון הקליני בארץ ובעולם, ומביא במקרים רבים להחלמה או להקלה משמעותית בסימפטומים.

שיטת טיפול זו גובשה על ידי פרופ' עדנה פואה מאוניברסיטת פילדלפיה, ובהמשך נבדקה בעשרות מחקרים מבוקרים.

יורם צדיק
פסיכולוג קליני בכיר
מטפל ומדריך בשיטת "חשיפה ממושכת"
צלצלו אלי
050-2064065